<h1>סידור חסידי אשכנז</h1>
<h2>דף לג:</h2>
מזמור שיר ליום השבת הוא סמוך ליושב בסתר עליון, עתה אפרשהו על אופנו. על אורך ימים אשביעהו קאי, שנתבטלה גזירת קיצור שנים, ואומ' מזמור זה ביום שישבות ותנוח העולם מאות' גזירה ויאריכו ימים. ומה שירה נאמר על זאת, טוב להודות לה' וגו'. להגיד בבקר חסדיך, כנגד גזירת בבקר יציץ וחלף ולערב ימולל ויבש, ובקשנו שבעינו בבקר חסדיך, והבטחתנו אורך ימים אשביעהו, לפיכך להגיד בבקר חסדך כשתשביענו ימים, ואמונתך בכל לילה, שנשיר ונזמר לך עלי עשור ועלי נבל וגו'. והנני הכותב קבלתי שפמליא של מעלה אינ' יודעים להבין בין יום ובין לילה [תנחומא תשא ל"ו] לפי שנהורא עמיה שריה תמיד [דניאל ב'], אלא ששם שני מלאכים הם וממונים על זה, אחד ביום ואחד בלילה, של יום נקרא חסד, ושל לילה נקרא אמת, ובשימושן יודעים להבחין. כי שמחתני ה' בפעליך, שתראה לי כמו שבקשתי. יראה על עבדיך פעליך, כשנאריך ימים ואראה בפעליך. וארנן במעשה ידיך, ואומ' מה ג(ו)דלו מעשיך ה', שעשית' בעולמך, ומאוד עמקו מחשבותיך, כשעשית'. כי בחכמה עשיתם. ואיש בער לא ידע, ולא ירא' פעליך, כי לא יאריך ימים כצל, כי כשיפרחו ויציצו כל פרחם אינו אלא להשמידם עדי עד, כדכת' [דברים ז'] ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו. כי אתה מרום לעולם ה', עליהם לדונם, כאשר הנה אויביך ה' יאבדו, שאתה מאבדם ומפרידם, כך אמר המשורר כאשר אתה עושה הנה לאויביך שהם אויביי, שאתה מאבדם ומפרידם, וקרני אתה מרומם כקרני זיו צדיק. בלותי, זקנותי. בשמן רענן, כלומר במלוכה שנמשחתי בשמן אני רענן בה. לפי שראיתי אני בצרי חפץ לבי, כי כשקמים עלי מריעים היו אזני שומעות, צדיק כתמר יפרח, לפיכך רעננתי בשמן המלוכה, וכמו כן צדיקים השתולים בבית ה', ויאריכו ימים כאשר אמרנו למעלה, ויעשו פרי תנובה בשיבתן, שיהו דשינים ורעננים. מה שאמרתי להגיד לה', כי ישר ה' וכל משפטיו ישרים ואי' בו עול. לפי פשט המקראות של מזמור [זה] שמחוברים בקרסים ובלולאות, יש לומ' שדוד המלך אומרו. ומדרש. כי השבת הראשון אומרו מזמור זה, אחר שביקש רחמים על אדם הראשון ומחל לו הק', והאריך שנותיו עד אלף שנים. להגיד בבקר חסדיך, חסד ואמונה שעשית עם אדם הראשון שהיה לו למות מיד. וגם במיתה שייך לומ' חסד, כעניין שנ' [בראשית מ"ז] ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים. תוספת. עלי עשור, עלי נימי עשור ועל הנבל, מיני זמר הם. כי שמחתני ה' בפעליך ומעשה ידיך ארנן, שעשית בששת ימי בראשית ולא חילפתם כשחטא אדם הראשון לעבור על צוויך. מה גדלו מעשיך ה', שעשית בהם, ומה עמקו מחשבותיהם שיצרת את האדם בלא יצר דעת טוב ורע שלא יחטא. איש בער לא ידע, אדם הראשון לא ידע והבין את זאת, וזה גרם לרשעים לפרוח ולציץ, כי יודעים טוב ורע, ופריחתם אינה לטובתם אלא כדי להשמידם עדי עד, וכדי שיראו הבריות מאיזו טובה ירדו הרשעים. ע"א, בפרוח רשעים כמו עשב. דואג ואחיתופל. ואתה מרום, יושב במשפט עליהם. לעולם, ידך על העליונ' לדונם ולהשמידם. כאשר הנה אויביך יאבדו, שני פעמי' בדור אנוש ובדור המבול. וגם יתפרדו כל פועלי און, בדור הפלגה, דכת' [שם י"א] ויפץ ה' אותם משם. אבל צדיק כתמר יפרח, כגון נח בדור המבול, אברהם בדור הפלגה, לעת זקנותו היה לו רענן בשמן בלותי, כמ' אחרי בלותי [שם י"ח]. ותבט עיני בשורי, בשוררי, כמ' נחני בצדקותיך למען שוררי, שהוא צוררי שראה מפלתם, דכת' ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם. בקמים עלי מריעים, נמרוד וחבריו. תשמענה אזני מאת הק'. אבל פרח רשעים שאמר למעלה, כמו עשב, ימולל ויבש. ואמר המשורר דבריו כמו שהיה אברהם בעצמו אמר על עצמו, אמ' דוד, לפי שהיה צדיק ולפי שדרך צדיקים לפרוח בטובה. בלותי, נבללתי. בשמן רענן רטוב, כשמשח אותי שמואל הנביא, ומיד נתקנאו בי אויבי. צדיק כתמר יפרח, יסגא, תרגומו של ירבה, פי' אתה שצדיק תפרח ותסג' כתמר וארז שקיימי' הרבה. שתולים בבית ה', כלומ', קבוע בתפילה. ע"א, שתולים בבית ה'. בחצרותיו, שהם צדיקים. יפריחו, פי', יגדילו פרחים בנים. ועוד בשיבתו ינובון, יעשו פירות לשון תנובה, כי כל ימיהם יהיו שמינים, דשינים לחים ורעננים. להגיד כי ישר ה' צורי, שמשלם לרשעים כרשעם ולצדיקים כצדקתם. ואין עושה עול, כי לא עולתה בו, ומה שעושה הק' כל זה כדי להגיד בפי הבריות. ולפי מדרש חכמים, אנו אומ' אותו בשבת, וגם הלוים היו אומרים אות' שיר לשבת.
